ספר מרתק על סצנת המרתון העולמית ועל גבולות היכולת של הגוף האנושי. לא לרצים בלבד

את רצה, שמענו, זה יופי, באמת. אבל בשביל מה לכתוב על זה בלוג? את חושבת שזה יעניין מישהו? מה אכפת לאחרים הדברים שאת חושבת על ריצה? מילא שאת כותבת על חינוך ועל הורות, זה הגיוני. מילא שאת כותבת ביקורות ספרים. אבל בלוג שלם על ריצה? מה כבר יש לך להגיד על זה? אז זאת האמת: מכל הבלוגים שלי, אמא רצה הוא הבלוג…

הנה, אני מתחילה: תכנית אימונים של 29 שבועות מ-5 ק"מ לחצי מרתון. לאט אבל בטוח.

אמא רצה בשביל סובב כנרת. מסלול מומלץ ביותר לנופשים בצפון. פוסט מצולם וסרטון שצילמתי שבוע לפני שהגיעו המלכלכים לחופים.

צונאמי של תמונות רצים מאושרים הציף את הפיד שלי אחרי מרתון תל אביב. איך כל זה משפיע על מי שאינם חלק מקהילת הרצים?

אין ברירה, צריך להודות בזה: אני מקנאה.

כולם מסביבך התחילו לרוץ ורק את לא יודעת איך להתחיל? הנה 5 טיפים שיעזרו לך להצטרף לקהילת הרצים

חופש הוא מצב תודעתי. יש האומרים כי תודעת החופש היא צלם-אלוהים שבאדם. האדם נולד חופשי, ושואף להישאר כזה באופן כללי. אבל בינינו – זו אידיליה יפה ומושכת, שלא תמיד נותנת את אותותיה בחיי היומיום. כשאישה מתחילה לרוץ, יש לה פתאום לגיטימציה לצאת לחופש. נכון, הכביסה עדיין תהיה שם כשאחזור מהריצה היומית, אבל בכל זאת… כאילו נפתח לי…

לסופרים יש מחסום כתיבה. זה ידוע. אבל פחות מדברים על זה שגם לרצים יש לפעמים מחסום ריצה. ואצלי, בגלל שהכתיבה והריצה מעורבבות פה בבלוג, מחסום ריצה מוביל גם למחסום כתיבה. מזמן לא כתבתי כאן משהו חדש. בבלוגים האחרים שלי אני דווקא כותבת די הרבה לאחרונה, אבל כאן לא. והסיבה פשוטה – כשאני לא רצה כמו שהייתי…