לרוץ מהלב – ביקורת ספר

על הספר של ד"ר עמי שינפלד קראתי לראשונה בשוונג. הוא יצא בערך באותו זמן שבו החלטתי לפרסם כאן בבלוג את הספר שלי 42 סיבות לרוץ בגרסה אלקטרונית. אם לומר את האמת, קצת קינאתי בו על התעוזה להוציא את הספר שלו לאור בדרך הקונבנציונלית, אבל בלבי ידעתי שבשבילי זה לא הצעד הנכון כרגע. בכל מקרה, בהזדמנות…

לנשום בספירה לאחור

אי שם ב- 2010, כשרק התחלתי לרוץ, גיליתי מרוץ מקומי קטן וחביב ברעות. מרוץ פארק המים ה-17 היה המרוץ הראשון שלי. חשבתי לרוץ 2 ק"מ, אבל כשהגעתי גיליתי שבעצם יש רק מקצה של 3 ק"מ לבוגרים (אז עוד לא הבנתי שאני יכולה לרוץ במקצה הילדים ולאף אחד לא יהיה אכפת). אז רצתי. בלי בגדי ספורט,…

להקשיב לגוף (או לפחות לילדים שלך)

מרוץ מודיעין – מה אפשר להגיד עליו? יש לו היסטוריה בעייתית של ארגון חובבני, מסלול שמשתנה מדי שנה ולא מאפשר ליצור מסורת קבועה, חוסר הבנה של העירייה בנוגע לשאלה למה בכלל היא מקיימת את המרוץ הזה, חולצות ברמת הפדיחה, מים ברמת הבצורת ועוד היד נטויה. על המרוץ הזה כמשל להעדפה של הצטיינות בספורט על פני…

טופ 8 – בלוגים מומלצים על ריצה

אם אתם פה, סימן שאתם אוהבים לקרוא בלוגים שעוסקים בריצה. כמו הרבה בלוגרים, גם אני אוהבת לקרוא בלוגים של אחרים – אבל לא את כולם. הרבה בלוגים מתמקדים יותר מדי בענייני צרכנות. לפעמים זה באמת מועיל, אבל כמה סקירות על נעליים חדשות כבר אפשר לקרוא? בדרך כלל אני מעדיפה את הבלוגים האישיים, אלו שהכותבים אותם…

את רצה בפארק

לפעמים גם אנשים של מילים מוכרחים להודות שמישהו אחר הצליח לנסח בדיוק מושלם את המילים שהם בעצמם רצו להגיד. אז השבוע אני מורידה את הכובע בפני מאיר גולדברג, שכתב לשרון חזיז וליאיר זיו (שגם הלחין) את השיר רצה בפארק: שבע מחשבות בו זמנית / נקי את הראש, עברת כבר מספיק  ודי, לא את לא תשתני / נקי…

דיאטת מרוצים

בערך שנה אחרי שהתחלתי לרוץ ברצינות, גיליתי את עולם המרוצים. נרשמתי בזהירות למרוץ מקומי קטן, אחר כך למרוץ ארצי עצום, ולאט לאט התאהבתי בקונספט. בשנה האחרונה סבלתי מתופעה חמורה ביותר – בולמוס מרוצים: כל הרשמה שנפתחה משכה את לבי, מהמרוצים ההמוניים והגדולים ביותר, ועד למרוצי שדה קטנים במקומות שלפני כן לא ידעתי כלל על קיומם… מיהרתי להירשם…

פוסט מצולם: מרוץ הנשים הראשון שלי

בפוסט הקודם סיפרתי לכם על ההתלבטות אם להשתתף במרוץ לנשים בלבד. ובכן – עשיתי זאת. השתתפתי במרוץ הנשים בהרצליה. האמת? מרוץ הוא מרוץ הוא מרוץ. לא יכולה להגיד שהרגשתי משהו אחר לחלוטין מבכל מרוץ אחר שהשתתפתי בו… אבל בכל זאת, הנה כמה דברים מיוחדים שראיתי שם: 

מישהי באה לרוץ איתי?

אני אוהבת לרוץ לבד. אם לומר את האמת, בבית שבו חמישה ילדים בנזוג וחתול, הריצה בשבילי היא כמעט ההזדמנות היחידה במשך היום להיות לגמרי לבד. אבל מרגע שהתחלתי להשתתף במרוצים עממיים גיליתי שאני אוהבת גם לרוץ ביחד. ודווקא את הביחד ההמוני והאנונימי הזה, זה שנותן תחושת קהילה ושותפות, אך בלי ה"דביקות" שנלווית לעתים לקבוצות אינטימיות…

לפעמים פחות זה יותר

לאחרונה שמתי לב לתופעה קצת מביכה. מצאתי את עצמי מתנצלת על כך שנרשמתי רק לעשרה קילומטרים במרוץ כלשהו. לפני רגע (שלוש שנים למעשה) עוד השווצתי לאנשים בעיניים נוצצות על כך שנרשמתי למרוץ הראשון שלי למרחק שלושה קילומטרים בפארק המים רעות, ודווקא עכשיו – כשמאחוריי כבר שתי ריצות של חצי-מרתון – אני זזה באי-נוחות כשאני נאלצת…

והזוכה היא… – השוואת אפליקציות ריצה

קצת ילדותי, אני מודה, אבל אחת הסיבות לכך שעברתי לסמארטפון הייתה העובדה שרציתי גם אני להצטרף לרצים המגניבים האלה שמתאמנים עם אפליקציית ריצה. אבל איך בוחרים? יש כל כך הרבה! ילדים קטנים תמיד בוחרים בקלות את הצעצוע הראשון בחנות שמוצא חן בעיניהם, בלי לחשוב כמה צעצועים אחרים הם פספסו במדף שממול. רוב המבוגרים, לעומתם, חושבים…

המרוץ של פלאנגן

כל זה טיפה מבלבל אבל נסו להתרכז דקה: ב-1928 התקיים מרוץ שכונה על ידי כתבי הספורט דאז בשם 'דרבי היבלות'. 199 רצים יצאו מלוס אנג'לס, חצו את כל ארה"ב מחוף לחוף והגיעו עד לניו יורק. במשך 84 ימים הם רצו מדי יום בערך שני מרתונים ברצף. הזוי, תמוה, מופרך – אבל אמת לאמיתה.

חמש עצות למארגני מרוץ המכביה ה-20

השבוע רצתי 10 ק"מ במרוץ המכביה ה-19. האמת היא שבהתחלה נרשמתי לחצי-המרתון, אבל בגלל כל מיני סיבות החלטתי לרדת מזה ולרוץ את המסלול הקצר יותר. בסך הכול היה מרוץ חביב, ובדרך כלל אני לא מאלה שמחפשים את הליקויים בכל מקום, אבל הנה כמה נקודות למחשבה עבור אלה שיארגנו את המרוץ בפעם הבאה. במכביה ה-20 בשנת…

סבא, אני והמכביה הבאה

השנה 1932. בחור צעיר בשם חיים ברלין – שלימים יהיה סבא שלי – חי לו חיים נוחים ונעימים בריגה, בירת לטביה. פה ושם משחק כדורגל בנבחרת מקומית, קצת לומד עברית, מתחיל להיות מה שקראו אז בלי יותר מדי מורכבות "ציוני". חושב על עלייה לארץ ישראל, אבל האנגלים שולטים בה כרגע, וההגירה אליה אינה חוקית (או…

אמא (לא) רצה בטור דה פרנס

אלו מכם שקוראים אותי גם במקומות אחרים, ודאי קראו את הפוסט הזה שפורסם ביום שלישי שעבר בבלוג שלי די לחינוך במגזין המקוון סלונה, שם סיפרתי איך קרה שקיבלתי במתנה שבוע חופש באלפים הצרפתים, ומה בדיוק עשינו אחי ואני כדי להגשים לאבא שלנו את החלום – לרכב במסלולי העליות המפורסמים של הטור דה פרנס, וגם לחזור…

אחורה פנה

ניסיתי, ניסיתי מאוד, להילחם ברוחות, לא סיפרתי עד כמה… אבל אחרי שבועיים שבהם הכרחתי את עצמי לרוץ בערב – אני עושה אחורה-פנה. נכון, יש מרוצי לילה עכשיו ורציתי להכין את הגוף לקראתם. נכון, חם נורא כבר בשש וחצי-שבע. אבל אני כנראה בכל זאת טיפוס של בוקר. ריצות הערב לא הסתדרו עם שום דבר – לא עם העייפות…

גשם של מרוצי לילה

חודש יולי מתקרב, ומארגני המרוצים מורידים עלינו גשם סוחף של מרוצי לילה. הבעיה היחידה: יש בארץ כמה גופים שונים המפיקים את אירועי הריצה, וככל הידוע לי אין בשום מקום רשימה אחת שתרכז את כל המידע באופן מסודר. כדי שלא תתבלבלו, וכדי שאולי תצליחו להחליט מראש לאיזה מרוץ אתם רוצים להירשם, ניסיתי לעשות סדר בבלגן: 

Summer is coming

למרות שאני טיפוס של ריצות בוקר, נראה שאאלץ לעבור צד לזמן מה. סיבה טובה אחת לעשות את זה: Summer is coming, ואני ממש לא מסוגלת לקום כל כך מוקדם. בשש וחצי כבר חם, לעזאזל! מה – לקום בארבע? אין מצב. בטח לא כשהסטודנט סיים את הסמסטר, שני הטינאייג'רס יצאו לחופש גדול, ושני הקטנים צפויים להצטרף אליהם בעוד עשרה…

לרוץ עם דויד גרוסמן

אין לי מושג אם דויד גרוסמן רץ בזמנו הפנוי. מה שבטוח, מבין הסופרים שאני מכירה את יצירתם, הוא מבין את נפשם של הרצים טוב מכולם. זה התחיל בסיפור הפותח את קובץ הסיפורים הראשון שפרסם, רץ, סיפור שמתאר ריצת לילה הזויה משהו של חייל הנמלט מיחידתו. זה המשיך כמובן עם מישהו לרוץ איתו המופלא, שבו לאורך…