חופש הוא מצב תודעתי. יש האומרים כי תודעת החופש היא צלם-אלוהים שבאדם. האדם נולד חופשי, ושואף להישאר כזה באופן כללי. אבל בינינו – זו אידיליה יפה ומושכת, שלא תמיד נותנת את אותותיה בחיי היומיום.

כשאישה מתחילה לרוץ, יש לה פתאום לגיטימציה לצאת לחופש. נכון, הכביסה עדיין תהיה שם כשאחזור מהריצה היומית, אבל בכל זאת… כאילו נפתח לי חלון בהיר וצלול של חופש, כך סתם, באמצע היום. חופש להתרכז אך ורק בעצמי לרגע. חופש להתבונן ולהקשיב. ובחופש הזה, עם כל המאמץ שבו, אני מוצאת גם הזדמנות למנוחה.

אבל היום אני עוזבת לרגע את החופש, ויוצאת לחופשה. חופשה ארוכה, שבה אולי אצליח לרוץ מדי פעם ואולי לא. בגדי הריצה נארזו, הנעליים מוכנות, אבל קיימת גם ההשלמה עם זה שסדר היום של החופשה לא תמיד יאפשר המשך של שגרת הריצה הרגילה. ושזה בסדר. שאני יכולה לעמוד בזה.

וגם הבלוג יוצא לחופשה. עם כוונה לחזור בכוחות מחודשים ולכתוב בשנה הבאה קצת יותר. כי השנה הייתי כל כך עסוקה בבלוג השני שלי (די לחינוך), שלא תמיד נשאר לי זמן וכוח לכתוב גם פה.

אז המשך חופשה נעימה לכל הנופשים שביניכם! מקווה שעדיין תהיו פה כשאחזור, אחרי החגים…