למחרת סדר פסח, כשרובכם נמנמתם בשלווה וניסיתם להתאושש מכל האוכל העודף שזללתם בזמן שחיכיתם לאליהו הנביא, השכמנו ויצאנו אמא ובן למסע בשביל הגולן – האח הקטן והשובב של שביל ישראל.

בל"ג בעומר שעבר, בניסיון לברוח מהמדורות, הצטיידנו בספר המדריך לשביל הגולן וצעדנו עם כל המשפחה מנמרוד ועד פסגת הר בנטל (קטעים 2, 3, 4, וחצי מקטע 5 במפת השביל). הפעם המשכנו דרומה מאותה נקודה, בתקווה לסיים את השביל כולו עד סוף חופשת הפסח. ספוילר: לא סיימנו. במשך 4 ימים צעדנו בין 13 ל-20 ק"מ ביום. התחלנו בצפון הגבוה והקריר, וסיימנו ביום חם למדי מעל הכנרת.

אז איך היה?

היה נפלא. ומאתגר. וקשה. ומרגש. ושקט. ומעייף. ומשמח. ופשוט. היה מפעים. וכואב בשרירי הרגליים, הכתפיים, הצוואר ומה לא. הייתה חוויה מיוחדת במינה.

אז איך אפשר לסכם חוויה שכזו במילים?

למען האמת – אי אפשר. אבל הנה מתכון מסכם, למקרה שיתחשק לכם לנסות את זה גם:

1 אמא בת 44.
1 ילד בן 11.
2 אחים גדולים שהצטרפו ליום ה-1.
2 בני-דודים שהצטרפו ליום ה-4.
3 צבים שמנים שפגשנו בדרך.

4 ימים.
5, 6, 7, 8, 9, 10, 12, 13 – הקטעים שצעדנו בשביל, מפסגת הר בנטל ועד אמפי הגולן מעל עין גב.
אגב – השלט הוא ידידו הטוב של המטייל. באופן כללי אפשר לומר שהשביל מסומן באופן מושלם.

6 שלפוחיות ברגליים.
7 (או אולי יותר?) קולות נפץ מכיוון סוריה, בהפסקת צהריים אחת בראש  הר חוזק, קצת לפני אלוני הבשן.
8 הקפצות של הרכב הלוגיסטי שלנו (=אבא/סבתא) מהשטח ובחזרה בערב ובבוקר.
1 לינה באוהל בחניון יהודיה.
2 לינות אצל קרובי משפחה באזור (+מקלחת!).
די הרבה סוסים.

יותר מדי פרות.
זוגות ושלשות של חסידות שלא מפחדות.
עשרות סוגי פרחי בר בכל צבע אפשרי!
עשרות סוגי קוצים דוקרים בכל גובה אפשרי (אאוץ'!!!)

פרפרים, ברחשים, זבובים, דבורים.
גלגל רפאים אחד. 10 טורבינות רוח ברכס בשנית.
אוכל חובה: נודלס תאילנדי.
רצוי גם: שימורי טונה, חטיפי אנרגיה, נענע לתה.
ציוד חובה: 2 כוסות. 2 מזלגות (נסו לאכול נודלס עם כף…).
נייר טואלט (גם כדי להכין טונה צלויה – אבל זה כבר מתכון לפעם אחרת)
גזייה ופינג'אן.
1 מקל הליכה.
1 אולר (לגילוף מקל ההליכה…).

די מעט תרמילאים צעירים שפגשנו בדרך. אמיצים מאיתנו – עם כל הציוד על הגב.
די הרבה נופשי חוה"מ שפגשנו בנחל סמך. המים הקרירים מתחת לגשר הסורי יחכו לפעם אחרת.
67 קילומטרים בסך הכול.
1, 11, 14, 15 – הקטעים שנשארו לנו לפעם הבאה.
וכנרת אחת ויחידה, שהלכה והתקרבה אלינו קצת מדי יום: