אני אוהבת לרוץ לבד. אם לומר את האמת, בבית שבו חמישה ילדים בנזוג וחתול, הריצה בשבילי היא כמעט ההזדמנות היחידה במשך היום להיות לגמרי לבד.

אבל מרגע שהתחלתי להשתתף במרוצים עממיים גיליתי שאני אוהבת גם לרוץ ביחד. ודווקא את הביחד ההמוני והאנונימי הזה, זה שנותן תחושת קהילה ושותפות, אך בלי ה"דביקות" שנלווית לעתים לקבוצות אינטימיות יותר.

רק מסוג אחד של אירועים נמנעתי עד עכשיו: מרוצי נשים. דווקא משום שאני רואה את עצמי כאישה פמיניסטית ועצמאית, כל אירוע שמוצמדת אליו התווית של "העצמה נשית" קצת מעצבן אותי. בעיקר אם תכף אחר כך מבטיחים להעצים אותי באמצעות סדנאות יופי וטיפוח, או על ידי מעגל-כלשהו, מדיטציית-משהו וכדומה. חברה שהציעה לי פעם להרצות במקומה בפסטיבל נשים אמרה שנראיתי כמי שהרגע ראתה רוח רפאים… ואת ההזמנה שקיבלתי להשתתף במיונים של מלכת-המדבר דחיתי במחי יד, מבלי למצמץ אפילו פעם אחת. בקיצור – אחווה נשית היא לא השטח שלי. 

בנוסף, תמיד חשבתי שזה קצת מוזר, שעד שנשים הצליחו סוף סוף לקבל הכרה כמי שמסוגלות להשתתף במרתונים ואפילו בריצות אולטרה בדיוק כמו הגברים, הן יבחרו פתאום לעשות אחורה פנה ולארגן לעצמן מרוצים נפרדים (שבדרך כלל מחלקים בהם משום מה חולצות בצבע ורוד בוהק). האם לא נקים כולנו קול זעקה כשמישהו יפרסם מרוץ שמיועד "לגברים בלבד" ???

עם זאת, לאחרונה החלו להיווצר סדקים בחומה: פגישה עם סטודנטית-לשעבר שהשתתפה בטריאתלון נשים גרמה לי לחשוב קצת אחרת, כתבה מצולמת על אמא מדהימה שרצה עם בתה הנכה, תחקיר קטן שעשיתי כשכתבתי את הפרק נשים רצות בספר שלי 42 סיבות לרוץ, וגם סתם סקרנות טבעית – דברים החלו לתת את אותותיהם…

אז מה בעצם יש בזה?

האם מרוץ לנשים-בלבד שונה מכל מרוץ אחר?

ואיך אדע אם לא אבדוק את זה בעצמי פעם?

הרי אי אפשר באמת לסמוך על אחרים בעניין כזה 🙂

קצת כמו אנשים שמפחדים מבעלי חיים ומחליטים להתמודד עם הפחד שלהם אחת ולתמיד ולאמץ כלב (עדיף חתול, תאמינו לי) – החלטתי שהגיע הזמן להתמודד עם החשש שלי ממרוצים לנשים-בלבד. ההזמנה למרוץ הנשים של סופר-פארם בהרצליה הגיעה בדיוק בזמן. על החיים ועל האחוות-נשים-המפוקפקת – לקחתי הרבה אוויר ונרשמתי. מכיוון שאין לי שום מועדון, רשמתי את עצמי כמשתייכת לקבוצה אמא רצה. נקווה מאוד שתהיה זו תחילתה של ידידות מופלאה. דבר אחד בטוח – לפחות לא תהיה בעיה הפעם עם מחסור בחולצות מרוץ בגזרת נשים, כפי שמקובל במקומותינו כמעט בכל המרוצים הרגילים…

ועכשיו –

מישהי באה לרוץ איתי?

** הערה מנהלתית: כל הדברים שאני ממליצה עליהם בבלוג הזה הם אירועים או מוצרים שאני אוהבת. לא קיבלתי ולא אקבל שום שרות/מוצר בחינם בתמורה לכתיבת ביקורת בבלוג. אני מרגישה צורך לכתוב זאת בעקבות פוסט מצוין שקראתי בבלוג "ציידת", שאליו הגעתי בהמלצתו של דניאל – תודה!!

** ועוד הערת אגב: לכל קוראי הבלוג – אם אתם נרשמים למרוץ כלשהו ואין לכם קבוצה, אתם מוזמנים לרשום בקטגוריית המועדון – אמא רצה. זה לא יתן לנו שום הנחה כספית, אבל אולי יתן קצת גאוות יחידה ברשימות המשתתפים, מה יכול להיות…

*** אחרון ודי: הפוסט הזה יפורסם במקביל גם בבלוג שלי די לחינוך באתר סלונה.