מבין כל המרוצים בארץ, זהו המרוץ הכיפי והמשפחתי ביותר. אולי זה המרחק מהמרכז, אולי זה בגלל שמדובר במרוץ ותיק מאוד שמצליח לשרוד כל כך הרבה שנים, אולי זו העובדה שעומדת מאחוריו משפחה שעל שם שני בניה קרוי המרוץ (גיורא ותומר רון), אולי זה האופי המיוחד של אנשי קיבוץ עין גדי ואנשי המועצה באזור ים המלח המארחים את הרצים, ואולי זה פשוט ים המלח עצמו.

לא יודעת בדיוק מה הסיבה, אבל זה אחד המרוצים האהובים עלי ביותר.

עין גדי הוא המקום המושלם לשיפור התוצאה שלכם בריצת 10 ק"מ. המסלול שטוח כמעט לגמרי – עליונת מתונה ביותר בק"מ הראשון (מה שמבטיח ירידה נהדרת בסוף), ועוד אחת בדרך חזרה סביב ק"מ 7. חוץ משתי אלה, הכול מישורי לגמרי או בירידה מתונה.

הנוף מסביב פתוח ומקסים, וממש מזמין אתכם להרים את העיניים מהכביש ולהביט לכל הכיוונים: מצד אחד מנצנץ לו ים המלח מזווית נהדרת המאפשרת תצפית רחבה – בעיקר בדרך חזרה – ומצדכם השני ההרים הגבוהים והמהממים ביופיים. בתווך כמה אלפי רצים שמחים ועליזים, ללא הצפיפות הידועה של המרוצים העירוניים, שהפכו כבר למפלצות ענק…

אז נכון, אין כאן מאות מעודדים לאורך מסלול הריצה, אין להקות מוזיקה מגניבות שמרימות את המורל, ואין את כל ההילולה המוכרת של מרוצי המרכז. אבל האווירה לא פחות שמחה, ופינות הישיבה והרביצה שבמתחם האקספו לא פחות מושקעות. זה המקום להביא אליו את כל המשפחה, לצרף את הילדים למרוץ ה-2 ק"מ שמתקיים לקראת סוף האירוע (מה שמאפשר להורים שחזרו מה-10 וגם לחלק מרצי המיני-מרתון להצטרף אליהם לעוד ריצת הרפיה קלה), להביא סנדביצ'ים, להתחרדן בנחת על המחצלות והפוטונים הפזורים מסביב, ולנשום עמוק עמוק את אוויר המדבר המלוח, לפני שחוזרים לגבולות הארץ.