שלוש פעמים בשבוע זה קורה. בדיוק של שעון שווייצרי. 5:30 בבוקר. צילצול. ואז אני מתחילה: למה לך? מה יש לך לקום דווקא עכשיו? מי צריך את זה בכלל? הרי שמיכת הפוך כל כך רכה וחמימה, המיטה כל כך נוחה… הרי עוד מעט יתחיל היום, עבודה, ילדים, סידורים… אולי עדיף לרוץ מחר, או בערב, או אחר כך… מה אכפת לך? אף אחד לא…
תגית: ריצת בוקר
אחורה פנה
ניסיתי, ניסיתי מאוד, להילחם ברוחות, לא סיפרתי עד כמה… אבל אחרי שבועיים שבהם הכרחתי את עצמי לרוץ בערב – אני עושה אחורה-פנה. נכון, יש מרוצי לילה עכשיו ורציתי להכין את הגוף לקראתם. נכון, חם נורא כבר בשש וחצי-שבע. אבל אני כנראה בכל זאת טיפוס של בוקר. ריצות הערב לא הסתדרו עם שום דבר – לא עם העייפות…
Summer is coming
למרות שאני טיפוס של ריצות בוקר, נראה שאאלץ לעבור צד לזמן מה. סיבה טובה אחת לעשות את זה: Summer is coming, ואני ממש לא מסוגלת לקום כל כך מוקדם. בשש וחצי כבר חם, לעזאזל! מה – לקום בארבע? אין מצב. בטח לא כשהסטודנט סיים את הסמסטר, שני הטינאייג'רס יצאו לחופש גדול, ושני הקטנים צפויים להצטרף אליהם בעוד עשרה…
אמא רצה 