ספר חדש שמבוסס על הבלוג אמא רצה: כי זה מה שיפה בריצה – כל אחד יכול להתחיל לרוץ, וכל אחת יכולה להיות רצה טובה דיה!

בזמן האחרון שגרת הריצה שלי מופרת ללא הפסקה: נסיעות קצרות לחו"ל, שעות שינה לא מספיקות, וכמובן העובדה הבלתי נמנעת ש- Summer is Coming… והשעות שבהן אפשר לרוץ בלי להרגיש כמו בסאונה הולכות ומצטמצמות – כל אלה מקשים מאוד על השגרה שכבר הצלחתי לסגל לעצמי איכשהו. אז בניסיון להתמודד עם המצב החלטתי לקבוע לעצמי יעד חדש:…

מזל טוב! הבלוג אמא רצה חוגג שנה. בדיוק לפני שנה, פרסמת כאן את הפוסט הראשון. לאט לאט נוספו קוראים. חלקם מגיבים קבועים ונאמנים, חלקם אורחים מזדמנים. לאט לאט נוספו קילומטרים. לפעמים קלילים ונעימים, לפעמים קשים ומתסכלים. כבר רצת עשרה קילומטר, ואחר כך חצי-מרתון. ואז שוב רק חמישה-שישה. כבר נפצעת וחלית ועשית הפוגה. והגעגועים הכריעו וחזרת בחזרה. ולמדת שגם ללכת לפעמים זה בסדר, וגם לעצור לצלם, או לשתות…

הרבה פעמים שואלים אותי איך התחלתי לרוץ. פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש שהוא רץ – ומתחיל ללכת…? איך עושים את זה? ואני מספרת. חוזרת שוב ושוב על הסיפור שלי – בת ארבעים עם חמישה ילדים שבמשך שנים מקנאה בנשים-רצות-בפארק, ואז יום אחד מחליטה להפסיק לקנא ולעשות עם זה משהו. אם עוד לא קראתם, תוכלו לקרוא…

בפוסט הקודם סיפרתי לכם על ההתלבטות אם להשתתף במרוץ לנשים בלבד. ובכן – עשיתי זאת. השתתפתי במרוץ הנשים בהרצליה. האמת? מרוץ הוא מרוץ הוא מרוץ. לא יכולה להגיד שהרגשתי משהו אחר לחלוטין מבכל מרוץ אחר שהשתתפתי בו… אבל בכל זאת, הנה כמה דברים מיוחדים שראיתי שם: