על הספר של ד"ר עמי שינפלד קראתי לראשונה בשוונג. הוא יצא בערך באותו זמן שבו החלטתי לפרסם כאן בבלוג את הספר שלי 42 סיבות לרוץ בגרסה אלקטרונית. אם לומר את האמת, קצת קינאתי בו על התעוזה להוציא את הספר שלו לאור בדרך הקונבנציונלית, אבל בלבי ידעתי שבשבילי זה לא הצעד הנכון כרגע. בכל מקרה, בהזדמנות…

כל זה טיפה מבלבל אבל נסו להתרכז דקה: ב-1928 התקיים מרוץ שכונה על ידי כתבי הספורט דאז בשם 'דרבי היבלות'. 199 רצים יצאו מלוס אנג'לס, חצו את כל ארה"ב מחוף לחוף והגיעו עד לניו יורק. במשך 84 ימים הם רצו מדי יום בערך שני מרתונים ברצף. הזוי, תמוה, מופרך – אבל אמת לאמיתה.

אין לי מושג אם דויד גרוסמן רץ בזמנו הפנוי. מה שבטוח, מבין הסופרים שאני מכירה את יצירתם, הוא מבין את נפשם של הרצים טוב מכולם. זה התחיל בסיפור הפותח את קובץ הסיפורים הראשון שפרסם, רץ, סיפור שמתאר ריצת לילה הזויה משהו של חייל הנמלט מיחידתו. זה המשיך כמובן עם מישהו לרוץ איתו המופלא, שבו לאורך…

עוד לפני שאהבתי לרוץ, אהבתי ספרים. כל תחום חדש בחיי אני חוקרת קודם כל בעזרת המילה הכתובה. באנגלית יש אינספור ספרי ריצה. אם תיכנסו למדור Running Books באמאזון תוכלו למצוא שם ספרים על כל נושא שבעולם – סיפורי חיים של רצים מפורסמים, מדריכים לריצה בכל מיני שיטות אימון, נשים רצות, איך להפוך מבטטת-כורסא לרץ מרתון…