לא הגזמנו קצת?

צונאמי של תמונות רצים מאושרים הציף את הפיד שלי אחרי מרתון תל אביב. איך כל זה משפיע על מי שאינם חלק מקהילת הרצים?

לנשום בספירה לאחור

אי שם ב- 2010, כשרק התחלתי לרוץ, גיליתי מרוץ מקומי קטן וחביב ברעות. מרוץ פארק המים ה-17 היה המרוץ הראשון שלי. חשבתי לרוץ 2 ק"מ, אבל כשהגעתי גיליתי שבעצם יש רק מקצה של 3 ק"מ לבוגרים (אז עוד לא הבנתי שאני יכולה לרוץ במקצה הילדים ולאף אחד לא יהיה אכפת). אז רצתי. בלי בגדי ספורט,…

להקשיב לגוף (או לפחות לילדים שלך)

מרוץ מודיעין – מה אפשר להגיד עליו? יש לו היסטוריה בעייתית של ארגון חובבני, מסלול שמשתנה מדי שנה ולא מאפשר ליצור מסורת קבועה, חוסר הבנה של העירייה בנוגע לשאלה למה בכלל היא מקיימת את המרוץ הזה, חולצות ברמת הפדיחה, מים ברמת הבצורת ועוד היד נטויה. על המרוץ הזה כמשל להעדפה של הצטיינות בספורט על פני…

דיאטת מרוצים

בערך שנה אחרי שהתחלתי לרוץ ברצינות, גיליתי את עולם המרוצים. נרשמתי בזהירות למרוץ מקומי קטן, אחר כך למרוץ ארצי עצום, ולאט לאט התאהבתי בקונספט. בשנה האחרונה סבלתי מתופעה חמורה ביותר – בולמוס מרוצים: כל הרשמה שנפתחה משכה את לבי, מהמרוצים ההמוניים והגדולים ביותר, ועד למרוצי שדה קטנים במקומות שלפני כן לא ידעתי כלל על קיומם… מיהרתי להירשם…

לפעמים פחות זה יותר

לאחרונה שמתי לב לתופעה קצת מביכה. מצאתי את עצמי מתנצלת על כך שנרשמתי רק לעשרה קילומטרים במרוץ כלשהו. לפני רגע (שלוש שנים למעשה) עוד השווצתי לאנשים בעיניים נוצצות על כך שנרשמתי למרוץ הראשון שלי למרחק שלושה קילומטרים בפארק המים רעות, ודווקא עכשיו – כשמאחוריי כבר שתי ריצות של חצי-מרתון – אני זזה באי-נוחות כשאני נאלצת…