מרתון בפחות משעתיים

ספר מרתק על סצנת המרתון העולמית ועל גבולות היכולת של הגוף האנושי. לא לרצים בלבד

מחצי מרתון לבטטת כורסה

פוסט מבואס על ימים קשים, פציעות, ומה עושים כשאי אפשר לרוץ

לרוץ עם פוקמונים

איך האפליקציה הטרנדית פוקמון גו יכולה לעזור לכם לעבור מהליכה לריצה ולהתחיל לרוץ

בשבח הלבד

אני אוהבת להיות לבד. תמיד אהבתי. אבל מה לעשות שיש לי משפחה גדולה, חמישה ילדים, עשרות חברים ומכרים ומאות חברי פייסבוק, עוקבים, תלמידים… איך אפשר להיות לבד בתוך כל הרעש הזה? וככה יצא שהזמן היחיד שבו אני יכולה להיות לגמרי לגמרי לבד הוא כשאני יוצאת לריצה.

אז למה לכתוב בלוג ריצה?

את רצה, שמענו, זה יופי, באמת. אבל בשביל מה לכתוב על זה בלוג? את חושבת שזה יעניין מישהו? מה אכפת לאחרים הדברים שאת חושבת על ריצה? מילא שאת כותבת על חינוך ועל הורות, זה הגיוני. מילא שאת כותבת ביקורות ספרים. אבל בלוג שלם על ריצה? מה כבר יש לך להגיד על זה? אז זאת האמת: מכל הבלוגים שלי, אמא רצה הוא הבלוג…

את צריכה מטרה חדשה

הנה, אני מתחילה: תכנית אימונים של 29 שבועות מ-5 ק"מ לחצי מרתון. לאט אבל בטוח.

מסלול ריצה: שביל סובב כנרת

אמא רצה בשביל סובב כנרת. מסלול מומלץ ביותר לנופשים בצפון. פוסט מצולם וסרטון שצילמתי שבוע לפני שהגיעו המלכלכים לחופים.

לא הגזמנו קצת?

צונאמי של תמונות רצים מאושרים הציף את הפיד שלי אחרי מרתון תל אביב. איך כל זה משפיע על מי שאינם חלק מקהילת הרצים?

קנאת רצים

אין ברירה, צריך להודות בזה: אני מקנאה.

איך להתגבר על מחסום ריצה

לסופרים יש מחסום כתיבה. זה ידוע. אבל פחות מדברים על זה שגם לרצים יש לפעמים מחסום ריצה. ואצלי, בגלל שהכתיבה והריצה מעורבבות פה בבלוג, מחסום ריצה מוביל גם למחסום כתיבה. מזמן לא כתבתי כאן משהו חדש. בבלוגים האחרים שלי אני דווקא כותבת די הרבה לאחרונה, אבל כאן לא. והסיבה פשוטה – כשאני לא רצה כמו שהייתי…

מרוץ ה-10 ק"מ הראשון שלי

בגיל ארבעים התחלתי לרוץ. במשך שנים הייתי מסתכלת במבט עוין על כל בחורה שרצה בפארק. אם היא רק הולכת – מילא, אפשר אפילו לחייך אליה. אבל אם היא ממש רצה – איזו קנאה! ואז – משהו קרה. בלי שהרגשתי משהו השתנה. יום אחד אחותי אמרה לי: "מה את מקנאה באלו שמצליחות לרוץ ומקטרת בלי סוף? פשוט רוצי!" "אם הייתי…

אור גדול!

שלוש פעמים בשבוע זה קורה. בדיוק של שעון שווייצרי. 5:30 בבוקר. צילצול. ואז אני מתחילה: למה לך? מה יש לך לקום דווקא עכשיו? מי צריך את זה בכלל? הרי שמיכת הפוך כל כך רכה וחמימה, המיטה כל כך נוחה… הרי עוד מעט יתחיל היום, עבודה, ילדים, סידורים… אולי עדיף לרוץ מחר, או בערב, או אחר כך… מה אכפת לך? אף אחד לא…

מרתון טבריה

היה לי חלום. לרוץ חצי-מרתון בטבריה. רק בעיה קטנה הפריעה: מסתבר שאין בטבריה מקצה חצי. רק מרתון שלם. אבל אני לא רוצה לרוץ מרתון שלם. רוצה לצאת מטבריה, העיר הגדולה של ילדותי, ולהגיע עד עין גב – הקיבוץ שבו נולדתי, גדלתי וחייתי עד גיל 21 – וזהו. 21.1 ק"מ סמליים עבור 21 שנים. עם כל…

לרוץ בתחתונים

מרוץ התחתונים מתקיים זו השנה השלישית, במטרה לקדם את המודעות לצורך בגילוי מוקדם של סרטן המעי הגס. אם אתם מעל גיל 50 – רוצו להיבדק! הנה – אפילו השף המפורסם חיים כהן חושב ככה: אז החלטנו לרוץ למטרה טובה, ונרשמנו למרוץ. מסתבר שהגימיק של לרוץ עם זוג תחתונים מעל מכנסי הריצה (רעיון שיובא אלינו מחו"ל…

ריצה למטרה טובה

שני מרוצים שבהם גם תשלמו סכום סביר בהחלט, וגם תתרמו למען מטרות חשובות. 

השראה

אז מה עושים כשהריצה במגמת ירידה? כשאין כוח לקום מוקדם בבוקר ולצאת מהבית, כשהשרירים תפוסים, ופה קצת כואב, ושם קצת מציק, כשאין יעד ברור ונהיה טיפה משעמם כל העניין הזה, כשמתאוששים משפעת ונראה שלעולם לא נצליח לחזור לכושר שלפני המחלה — הנה הפתרון שלי: פתחתי לי פרופיל ב- Pinterest. למי שלא מכיר, מדובר ברשת חברתית…

איך התחלתם לרוץ?

בשקט בשקט, נוצר לו עמוד חדש בבלוג ושמו: איך התחלתי לרוץ? והיום הוא יוצא לאור, עם הסיפור הראשון של אחד מכם, הקוראים! על מה מדובר? הנה – תראו: לאורך השנים שבהן אני רצה, שמתי לב שהדבר שהכי מעניין אותי הוא איך פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש שהוא רץ – ומתחיל לרוץ… סיפורי איך התחלתי לרוץ…