מחצי מרתון לבטטת כורסה

לא, זו לא טעות. זה לא פוסט שיסביר לכם איך כל אחד יכול להתחיל לרוץ בקלי קלות (מה שנכון כמובן) ולהגיע אפילו לריצת חצי מרתון תוך כמה חודשים או שנים של אימון אטי והדרגתי. זה לא זה.

הפעם זה פוסט על התהליך ההפוך: על מישהי שכבר רצה חמש שנים בקביעות ואפילו השתתפה פעמיים במרוצי חצי מרתון מרובי משתתפים, אבל בחודשים האחרונים היא בנסיגה לאחור בדרך להיות בטטת כורסה.

אז מה – נמאס לך מהריצה סוף סוף?
לא! אף פעם לא יימאס לי מהריצה. אתם נורמליים?

לצערי, מדובר בסיפור השגור והמשעמם מכולם: פציעה. לא משהו דרמטי, אבל כזה שלא מאפשר להמשיך בתכנית האימונים שהצבתי לעצמי רק לפני כמה חודשים. המאבק הגדול עכשיו הוא לא לוותר לגמרי. לא להגיע למצב של לפני חמש שנים, שבו גם לרוץ מאה או מאתיים מטרים היה מאמץ אדיר.

אם אי אפשר לרוץ – אז ללכת.
אם אי אפשר יוגה – אז אולי לשחות?

להישאר בקשר עם האישה הרצה שבתוכי, עד שאוכל להתחיל מחדש. בא לי לבכות.

couchpotato
צילום: Mark Neyman, לשכת העיתונות הממשלתית
מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s