איך הפכה אמא מניקה לאמא רצה?

כבר סיפרתי פה פעם איך התחלתי לרוץ. אבל בזמנו לא ציינתי את אחד הפרטים המשמעותיים ביותר שהיו תנאי מוקדם מבחינתי לעצם האפשרות לרוץ: להפסיק להיות אמא מניקה. 

מאז נולד בני הבכור ילדתי כמעט כל שנתיים-שלוש. הנקתי אותו 6 חודשים ואת אחיו אחריו קצת יותר. עם לידת הבת הראשונה אפילו כתבתי ספר אישי על חווית ההנקה וקראתי לו: אמא מניקה. אחר כך נולדו עוד בן ועוד בת, ועם כל תינוק התארכה לה גם תקופת ההנקה. מפה לשם מצאתי את עצמי מניקה לסירוגין במשך לא מעט שנים…

לא מזמן עלתה לכותרות הרצה הישראלית לונה צ'מטאי, שפרשה מריצת המרתון באולימפיאדת ריו בקילומטר ה-33. היא הסבירה לעיתונאים שסבלה מבעיה בכתף, שנבעה מכך שהיא עדיין מניקה את בנה התינוק. צ'מטאי התייחסה לכך כאל דבר טבעי ומובן מאליו, ודומה שלפחות חלק מהכתבים היו די מבולבלים ונבוכים מהנושא.

אבל אני הבנתי אותה לגמרי. אני יודעת שיש נשים שמצליחות לרוץ גם בתקופת ההנקה, אבל מבחינתי זה ממש לא היה אפשרי. בדיוק כמו צ'מטאי, לא הרגשתי בנוח לרוץ עם חזה מלא חלב. מכיוון שהיא ספורטאית מקצועית ואני סתם חובבת מן השורה, לא הייתי צריכה להגיע כמוה למצב של כאבים בכתף. פשוט חיכיתי. לכל דבר יש את הזמן המתאים.

כשהחלטתי להפסיק להניק את הבת האחרונה כשהייתה כמעט בת שנתיים, ידעתי שזהו זה – אין יותר תירוצים. הגיע הזמן להתחיל לרוץ.

ועכשיו אתם בטח מבינים למה קראתי לבלוג הזה אמא רצה: זה היה הסמל לכך שסיימתי את פרק ההנקה בחיי, שיוצג יפה כל כך על ידי הספר אמא מניקה. יצאתי לדרך חדשה.

ולמה אני מספרת לכם את כל זה דווקא עכשיו?

השבוע עשיתי צעד מרגש מאוד עבורי: רכשתי בחזרה מהוצאת מודן את הזכויות על הספר שלי. עד עכשיו הוא נמכר בחנויות הספרים ברחבי הארץ, וכבר שבוע שאני מוכרת אותו באופן ישיר, שולחת בדואר ספרים נרגשים עם הקדשות אישיות לנשים לפני או אחרי לידה ומתמוגגת מנחת.

אמנם גם ללכת לחנות ספרים ולראות את הספר שלך מונח על המדפים עם מאות כותרים אחרים זה כיף אמתי. וזו בהחלט גאווה גדולה כשהוצאת ספרים ותיקה בוחרת להשקיע בך ולפרסם את הספר שלך. זו הייתה חוויה נפלאה ואני אסירת תודה להם על כך. אבל אין בכלל מה להשוות את זה לתחושת הגאווה שמתלווה ל"שחרור" הספר ולשליטה המוחלטת במה שקורה אתו. היום אני מרגישה שהספר יצא לאור מחדש.

אבל עבר כבר זמן, לא? הספר לא התיישן?

אז זהו, שלא. ההנקה לא באמת משתנה. יש שיטות ייעוץ חדשות, אמצעי תמיכה, ביגוד, גאדג'טים ואביזרים חדשים, טרנדים כאלה ואחרים ועוד – נו, אתם יודעים… כמו בריצה.

אבל תכל'ס, החוויות של אימהות מניקות חוזרות על עצמן בדיוק כמו החוויות של אימהות רצות. והספר ממילא אינו ספר מקצועי ואינו מתיימר להחליף תמיכה של יועצת הנקה מוסמכת. הוא ספר חוויתי ואישי מאוד. מישהי פעם אמרה לי שהוא סוג של "גלולת הרגעה"… לא רק לאימהות מיניקות אלא להורים בכלל.

אם זה מעניין אתכם, תוכלו לקרוא עוד על "שחרור" הספר כאן. וכדי לרכוש את הספר במתנה למישהי שאתם רוצים לשמח לפני או אחרי הלידה (עדיף לפני, כדי להתכונן להנקה מוצלחת) – הטמעתי כפתור פייפל ממש פה בעמוד הבית (ואפשר גם כאן אם לא מצאתם). והנה גם סרטון קצר שבו אני מספרת על הספר ומקריאה קטע ממנו:

ועד שאשב לכתוב את הספר אמא רצה, אתם מוזמנים לשתף את הסיפור הזה הלאה, להמליץ על הספר לחברים וחברות ולהתרגש ביחד אתי. תודה שאתם כאן!

בקרו אותי גם בבלוג הכתיבה שלי: מילים שענת, ובאתר סלונה: די לחינוך

emabookstable

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s