אור גדול!

שלוש פעמים בשבוע זה קורה. בדיוק של שעון שווייצרי. 5:30 בבוקר. צילצול. ואז אני מתחילה:
למה לך? מה יש לך לקום דווקא עכשיו? מי צריך את זה בכלל? הרי שמיכת הפוך כל כך רכה וחמימה, המיטה כל כך נוחה… הרי עוד מעט יתחיל היום, עבודה, ילדים, סידורים… אולי עדיף לרוץ מחר, או בערב, או אחר כך… מה אכפת לך? אף אחד לא ידע… 

אבל אני אדע. וזה הדבר היחיד שנחשב. אז אני קמה. פוקחת חצי עין עצלה. ציחצוח שיניים. מים קרים.
טייץ, חולצה, גרביים, נעלי ריצה, כובע. ואז קפה ושני תמרים ויאללה – החוצה!

sunrise3

בהתחלה הכול קפוא ואני מקללת את עצמי בשקט: מה חשבת לעצמך? מה?
אבל אז זה מגיע, לאט לאט ובו-זמנית בבת-אחת – אור גדול מציף הכול, ויותר כבר לא צריך לשאול…

sunrise

sunrise1

sunrise2

אור גדול מאיר הכול, ויותר כבר לא צריך לשאול, 
אני בא ללמוד ממה שטוב ולחיות. 
להתחיל הכול מהתחלה, כמו לנשום בפעם הראשונה –
אני כאן! אני לא מתבזבז יותר…

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s