בזמן האחרון שגרת הריצה שלי מופרת ללא הפסקה: נסיעות קצרות לחו"ל, שעות שינה לא מספיקות, וכמובן העובדה הבלתי נמנעת ש- Summer is Coming… והשעות שבהן אפשר לרוץ בלי להרגיש כמו בסאונה הולכות ומצטמצמות – כל אלה מקשים מאוד על השגרה שכבר הצלחתי לסגל לעצמי איכשהו.

אז בניסיון להתמודד עם המצב החלטתי לקבוע לעצמי יעד חדש: לרוץ כל יום! עד עכשיו רצתי שלוש-ארבע פעמים בשבוע, בשעות לא קבועות. לפעמים לפני שהילדים קמים לביה"ס ולפעמים אחרי. ולפעמים מרוב התלבטות אם לקום או לא לקום מוקדם, אם לרוץ היום או לא, אם לפני או אחרי – פשוט ויתרתי. אבל השבוע הילדים יוצאים לחופש גדול, שוב אין אילוצים של התארגנות לביה"ס, וזו הזדמנות טובה לקום בשעה נורמלית ועדיין להספיק לרוץ לפני שהם מתעוררים ביקיצה הטבעית של החופש…

אז הנה אני קבל בלוג ועולם מצהירה על פרויקט החופש הגדול שלי: לקום בכל בוקר בשעה קבועה ודבר ראשון לצאת לריצה. כל יום. בלי דילוגים ובלי פספוסים. וביום החופשה השבועי (חובה על פי כל תכניות האימון שקראתי) – עדיין לקום באותה השעה ולצאת להליכה. המטרה העיקרית: להיכנס לשגרה. להפוך את הריצה למשהו קבוע בסדר היום. משהו שיהפוך להרגל שאי אפשר לוותר עליו.

וכדי שההתחייבות תהיה יותר רצינית, אני גם כותבת את זה פה. תחזיקו לי אצבעות…

ואם תתרכזו, תוכלו לראות בקליפ הזה את שלמה ארצי רץ – או שמא הולך? – עם הכלב בפארק הירקון.
מקווה בשבילו שהוא מתמיד בזה כל יום.