שעון הקיץ מבשר תקופה קצרה של מזג אוויר נפלא לריצה, יותר שעות אור בערב, וכתוצאה מכך גם תנועה ערה יותר בשבילי הריצה. לכבוד כל אלו, קבלו כמה כללים ועצות בנושא נימוסים והליכות.

הנחת מוצא: רצים נוטים לברך לשלום רצים אחרים, או לפחות להפנות אליהם הנהון קל או חיוך, למעט המקרים הבאים:

• נערים צעירים או חיילים, כשמולם אישה בגיל של אמא שלהם (פדיחה).
• נשים שרצות בזוגות (עסוקות מדי בשיחה).
• זוגות שרצים ביחד (זמן איכות).
• גברים בבגדי טריקו (רק-התחלנו-לרוץ-לפני-שבוע) כשהם חולפים מול נשים בבגדים מנדפי זיעה, כובע נייקי ושעון דופק (מכורות). אבל יש סיכוי שאם הם יתמידו וירכשו לעצמם מלתחה מקצועית הם יתחילו להתנהג יפה יותר.

ועכשיו לעניין:

1. בפריפריה אנשים חייכנים יותר. או שפשוט יש פחות רצים, ולכן הם יכולים להרשות לעצמם לחייך לכל מי שנקרה בדרכם. אז אם אתם עירונים שרצים בחופשה בכפר – אִמרו שלום!
2. במסלולים עמוסים אנשים נהיים א-סוציאליים בעל כורחם. אם תנסו לחייך, או אפילו רק להנהן לשלום, לכל מי שעובר מולכם במסלולים של גני יהושע או לאורך הטיילת בתל אביב, לדוגמא, לא יישאר לכם זמן לנשום.
3. ההולכים לא ממש מסמפטים את הרצים. עובדה – הם בקושי מסתכלים לכיוון שלנו. אולי זה בגלל שהם כועסים על עצמם שהם לא רצים? אל תעלבו. זה לא אישי.
4. החייכנים ביותר: רצים ורצות מעל גיל 60. הם כל כך מרוצים מזה שהם עדיין בכושר מעולה כמו הצעירים האלה שחולפים על פניהם, שכמעט תמיד יברכו אתכם לשלום. חייכו בחזרה! בתקווה שגם אנחנו נשרוד עד שנהיה בגילם.
5. בעליות: זה שיורד תמיד מחייך ומנומס יותר מזה שעולה. ברור. הוא נושם.
6. בחו"ל: אמריקאים ויפנים מחייכים יותר מאירופאים (בעיקר אמריקאים ויפנים שנמצאים בחופשה באירופה).
7. רצים עם אוזניות: מחייכים, אבל לא בטוח שזה קשור אליכם… עזבו.

רוצים לקבל הודעה למייל כשאפרסם כאן משהו חדש?
לחצו על Follow me (למעלה משמאל), הכניסו את כתובת המייל שלכם – ואתם בפנים!