וזאת האהבה שלי

גם אתם חגגתם השבוע את הוולנטיינ'ס דיי? אז הנה – זאת האהבה שלי:

הפרק הראשון מתוך הספר שלי 42 סיבות לרוץ

חברים, רופאים, דיאטנים ומאמני כושר ייתנו לכם הרבה סיבות לרוץ: זה ישפר את הכושר הגופני שלכם, יעזור לכם לרזות, יהפוך אתכם לאנרגטיים, בריאים וחיוניים יותר, ובוודאי גם תרגישו ותיראו טוב יותר. אבל כדי להתמיד באורח חיים של רצים אמיתיים – מי שהריצה הופכת להם לטבע שני (ולפעמים גם ראשון…) ולחלק מההגדרה העצמית שלהם – הדבר שדרוש לכם באמת הוא: אהבה. אהבה לריצה. ואני מדברת על אהבה לדבר הזה שקורה לכם בזמן שאתם מצויים בעיצומה של הפעילות הגופנית. לא רק לַ-'לפני' ולַ-'אחרי'. לא רק לאופן שבו יסתכלו עליכם אחרים כשתהפכו לרצים.

אהבה לריצה עצמה.

אבל באהבה לא הכול תמיד פשוט ומובן מאליו. יש המתאהבים ממבט ראשון, ובן רגע הם כרוכים אחרי האהובה בלב ובנפש. אם יש להם מזל, הם מצאו את אהבת חייהם. אם לא, אחרי זמן מה האהבה דועכת, והם זזים הלאה לחפש את האהבה הבאה.  אחרים מזהים פוטנציאל זעיר בדייט הראשון, ומוכנים לתת לו צ'אנס ולהמשיך להיפגש עוד כמה פעמים, עד שהאהבה מתגנבת לליבם טיפין-טיפין. לעתים, דווקא אלו הם שזוכים באהבת אמת ארוכת שנים.

לפעמים, כמו נער מתבגר, אתה מתאהב בילדה מהבית השכן או מהכיתה המקבילה, אבל לוקח זמן רב עד שאתה מעז לומר זאת אפילו לעצמך, שלא לדבר על הזמן שעובר עד שתעז לגשת אליה, לנסות לזכות בתשומת ליבה ולממש את אהבתך. אבל מה יקרה אם לעולם לא תעשה את זה? האם היא תמשיך לחכות לך לנצח? ואיך? היא הרי בכלל לא יודעת שהתאהבת בה!

כך גם עם הריצה. לפעמים אנשים לא מעזים לומר אפילו לעצמם שהיו רוצים להתחיל לרוץ. "אני? איך אוכל לרוץ? הרי אני סתם פדלאה; אף פעם לא רצתי; מעולם לא אהבתי לרוץ בשיעורי ספורט; אני בקושי מצליח לעלות למשרד כשהמעלית מקולקלת…"

"אין סיכוי," אומר לעצמו הנער המאוהב, "היא בטח לא תסכים לצאת איתי בכל מקרה." חלקם מוותרים, ואולי איבדו באותו רגע את אהבת חייהם.

איך תדעו אם התאהבתם בריצה?

עשויים להיות כמה סימנים ורמזים:
כשאתם רואים אנשים רצים בפארק, אתם מרגישים צביטה קטנה בלב?
איש מבוגר לבוש בחולצה של מרוץ כלשהו מעורר את קנאתכם לפתע?
גיליתם שאתם מגיעים איכשהו לכתבות על ריצה תוך כדי גלישה באינטרנט?
חברה שהתחילה לרוץ נראית לכם שמחה מתמיד?

לאהבה פנים רבות…

הסופר היפני הרוקי מורקמי, כשהחליט לכתוב ספר על חוויותיו כרץ מרתון, פנה לאלמנתו של הסופר האמריקאי הנערץ עליו ריימונד קארבר, וביקש ממנה להשתמש בשם ספרו הידוע על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אהבה (יצא בעברית בתרגומו של משה רון, הוצאת עם עובד, 1992). לספר שלו הוא קרא: על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה, ובכך הוציא מהארון את ההקבלה בין הריצה לבין האהבה.

אם אתם כאן, אולי אתם כבר יודעים שהתאהבתם, ופשוט לא מעזים להתחיל לבד עם האהובה שלכם. אולי מישהו אחר שאוהב אתכם המליץ לכם להיכנס לכאן, כי הוא חושב שאתם והריצה עשויים להיות שידוך מוצלח. תנו לה צ'אנס (היא באה מהלב…), מה יכול להיות. אולי היא היא אהבת חייכם האמיתית.

לא חבל להפסיד אותה רק בגלל הפחד לנסות?

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s